בפוסט הקודם פרסתי את משנתי הלא-ספונטנית-אך-יעילה איך לעשות שופינג חכם ומוצלח.
ועכשיו – שלב ההוכחות. אני טוענת שקניות טובות יכולות לעמוד במבחן הזמן, לשמש אותך שנים ולחסוך הוצאת זמן וכסף על קניות נוספות.
אבל אני זה לא חוכמה, לכן ביקשתי גיבוי בנושא משתי פשניסטות אהובות עלי במיוחד: הילה לוי הידועה כ"הילה תלתלים" ושירי ויצנר הידועה כ “Hey.fa.it” – שתי בחורות נפלאות שמחליפות בגדי מעצבים בקצב בו קים קרדשיאן מחליפה חיקויי שמלות של נעמי קמפבל מהניינטיז. שאלתי אותן אם למרות כל השפע הזה, יש להן בארון בגדים אהובים שנקנו לפני שנים. לשמחתי הן גם ענו שכן, וגם שלחו לי תמונות. הכי יצאתן סיסטרס, תודה לכן!
קבלו אותן לפי סדר הא"ב:
/////
הילה: אם אי פעם קראת בלוג אופנה ישראלי (כלומר חוץ מזה שאת קוראת כרגע), את כנראה מכירה אותה. בלוגרית אופנה ולייפסטייל שכל כולה תלתלים, ימי צילום, אינסטגרם, פאייטים ולב ענק. וכך היא כתבה:
רציתי לקחת חלק באתגר במלוא הרצינות וללכת הכי רחוק שאפשר, מעבר להרי החושך עם בגדים שעוד יש לי מלפני ההריונות. אבל האתגר לא היה פשוט כי כל הריון הביא איתו עולל קטן לתפארת שהגיע עם ריבית של 4 קילו כל אחד שממשיכים לצבור עוד קצת תשואה מאז…
לבסוף הצלחתי לאתר חצאית פליסה ירוקה של מעצבת בשם דליתי שהייתה לה חנות קסומה ברחוב בוגרשוב אי שם בעשור הראשון של שנות ה-2000. החצאית בצבע ירוק בקבוק, צבע שתמיד החמיא לי, ובזכות העובדה שהיא עשויה מגומי חזק וגמיש היא שימשה אותי גם בימים בהם הייתי 10 קילו פחות ובאותה מידה גם בהריונות.
את החולצה אני לא זוכרת איפה קניתי אבל אני כן זוכרת לאיזה צורך, זה היה לפני 10 שנים בדיוק לקראת נסיעה לאיטליה שמשום מה החלטתי שאין לי מספיק מה ללבוש אליה וחיפשתי חולצת פסים איכותית – פשוטה אבל נעימה. שלי גרוס אומרת שלאף אחת לא יכולות להיות יותר מידי חולצות פסים, אז החלטתי לאמץ את האמירה גם עבור עצמי.
את משקפי השמש קניתי בחנות יד שניה בברלין בנסיעה עם חברה לפני 10 שנים והן משמשות אותי היטב כבר מאז.
את הסנדלים קניתי לקראת עונת החתונות של חברותי הטובות שהייתה בקיץ 2008 כשחיפשתי סנדלים שיתאימו לשמלות הערב ויהיה נוח לרקוד איתם עדלאידע.
גם לשרשראות שאני עונדת יש יופי של פז"מ, ואת שרשרת הפרח העדינה קניתי בבוטיק מעצבי העיר בדיזנגוף סנטר אי שם בימי רווקותי הרחוקים. השרשרת הארוכה היא פחות או יותר מאותה התקופה וקניתי אותה (תחזיקי היטב 😉 ) בדוכן תכשיטים בתחנת הרכבת ארלוזרוב אצל מוכר שטען בתוקף שהכל סברובסקי מקורי. לעולם לא אדע אם הוא דיבר אמת, אבל העובדה היא שעד היום השרשרת נראית בדיוק כמו ביום שקניתי אותה.
/////
שירי: אם הייתן בהכרה בחודש שעבר, לא יכולתן לפספס תחרות זמר מסוימת שהתקיימה בתל אביב. שירי סיקרה את האירוויזיון מסביב לשעון באנרגיה מטורפת כחלק מצוות ה"סטוריוויז׳ן" של כאן. כשהיא לא מתמנגלת עם להקות BDSM איסלנדיות, שירי היא סטייליסטית אישית, בלוגרית, חיית אינסטגרם וגם עורכת סיורי makers בחיפה – עיר הבית המאומצת שלה.
כאן שירי לובשת מעיל עור מבננה ריפבליק שנמצא ברשותה כבר 10 שנים. היא קיבלה אותו על תקן יד שנייה מחברה, מה שהופך אותו לאפילו עוד יותר שווה. הלוקיישן הוא כמובן העיר התחתית בחיפה:
לחצאית העור הלוהטת הזו ממנגו שירי משתחלת כבר 6 שנים. ביחד עם המעיל, אני מזהה כאן איזו מסקנה לגבי השרידות של פריטי עור במבחן הזמן:
/////
דוגמה אישית:
זו שמלה שנקנתה בקאלה אי שם ב-2003, והיא מורכבת מרצועות של בדים שונים. בקטע לא ברור, דווקא הבד שנבחר לאזור האגן הוא שקוף. בזמנו לקחתי את השמלה לתופרת כדי שתוסיף בטנה לחלק השקוף, מה שבטח עלה 50 ש"ח. ההשקעה הכי טובה בעולם – בהתחשב בעובדה שאני לובשת את השמלה כבר 16 שנה:
הצמידים האלה נקנו בירח הדבש שלי (כלומר שלנו) במקסיקו בשנת 2008. במקור היו חמישה, שרדו שניים. הם עדיין מזכירים לי עיירת חוף חמודה ומינון מוגזם של גווקאמולי:
זו חצאית פליסה וינטג' שקניתי ב-2003 (כמו השמלה – שנה של בציר קניות טוב). היא עלתה גרושים בדוכן רחוב של בגדי יד שנייה. יש לה הדפס רק על צד אחד של קפלי הפליסה, ופעם מישהי שמבינה הסבירה לי שזה מצריך הרבה שלבים בייצור. גם הג'קט נקנה במכירת יד שנייה. הוא ותיק בעולם אבל בשבילי הוא די חדש – אז לא נחשב:
- עובדה מעניינת 1: הרבה מהפריטים הוותיקים שלי נקנו בחנויות וינטג'. וינטג' אדיש לטרנדים המתחלפים, ולכן תמיד רלוונטי (ותמיד אקולוגי).
- עובדה מעניינת 2: אולי שמת לב לשינוי בשיח על פריטי יד שנייה. המונח second hand הוחלף על ידי pre-owned, שנשמע הרבה יותר יוקרתי.
קפיצה קדימה בזמן – את המכנסיים והחולצה שבתמונה קניתי לפני 6 שנים בחנות של המותג הארטברייקר, ששבר את לבי כשנסגר לבסוף. הסנדלים הם סנדלי החתונה שלי מ-2008, הפריט היחיד שאני שומרת מטעמי נוסטלגיה – כי נוחים הם לא:
מ.ש.ל. ישן זה החדש החדש.
מוזמנת לעקוב אחרי הבלוג בפייסבוק
אולי יעניין אותך גם:
יש יותר מדי בגדים בעולם – כנראה שהפתרון לבעיה הזו הוא דיגיטלי
איזה כבוד להיות חלק מפוסט כזה מקסים.
תודה על היותך כזו מקסימה.
יש לי! יש לי חולצה מגיל 16 שאני מסרבת להפטר ממנה. אני לובשת אותה לים בתקופות שהבטן שלי שטוחה. וסיפור: בגיל 20 אמא שלי קנתה לי מעיל שכל כך אהבתי. נפתרתי ממנו רק לפני שנתיים בערך כי הוא כבר היה חרוש לאורך ולרוחב ובלוי. ישר למיחזור בגדים. ובטוח יש לי עוד כמה..לא זוכרת.
יופי של פוסט יקירתי. שנונה כהרגלך 💚
חולצה מגיל 16! מרשים מאד
ותודה 💚