הקורונה לימדה אותנו להסתפק במועט: בלי מסעדות, בלי תרבות, בלי להחליף טרנינג. לטובת מי שניצלו את התקופה הזו לסינון הארון ודיוק המלתחה (זול יותר מטיפול פסיכולוגי וגם הרבה יותר קצר) – מוגש הצעד הבא בדרך לבריאות מלתחה / נפש.
אם למדתי משהו בשנה הזו – חוץ מלשרוד שישי בוקר בלי בית קפה – זה שחייבים להתמקד. פשוט כי אי אפשר הכל.
עם יציאה לחל"ת בסגר הראשון נוצרה אצלי תחושה כוזבת של זמן פנוי ללא הגבלה, וגרמה לי לעשות מליון תכניות שימלאו אותו.
התוצאה – לו"ז עמוס בתיאוריה ולא ריאלי בפועל, עם מעט הספק ומעט סיפוק (חוץ מאשר בגזרת הכושר הביתי, שם פיתחתי מערכת יחסים מונוגמית עם ערוץ היוטיוב של Heather Robertson).
בהשאלה לנושא המלתחה: תהליך מתמשך של סינון הארון יצר לי מדפים פנויים שאפשר תיאורטית למלא בשופינג, פיצוי על שנה שלמה ללא בילויים.
עכשיו, במקום להיכנע להרגל הישן ולסתום כל מקום שמתגלה בו וואקום, אני משתדלת להתמקד.
להתמקד = מילה אופנתית פחות מ"לדייק", אבל בגדול אותה משמעות: להכניס ללו"ז רק מה שחשוב ומקדם, להכניס לארון רק מה שראוי ושימושי.
בפרקטיקה זה להגיד להרבה דברים יפים "לא תודה".
חברה שאני מעריכה כתבה לא מזמן: מרחב פיזי הוא הרבה יותר מזה – הוא מרחב מנטלי מאד.
אני לא "לא קונה", אבל מגבילה את עצמי לקניות טובות וחכמות. קניות טובות באמת הן מטבען נדירות, וכך, בלי לשים לב, העברתי חודשיים שלמים בלי שופינג.
/////
ללמוד על פוקוס מהמאסטרים
"אנשים חושבים שמיקוד פירושו להגיד כן לדבר שאת רוצה להתמקד בו.
אבל זה בכלל לא נכון. המשמעות היא להגיד לא לכל מאות הרעיונות האחרים שיש."
(סטיב ג'ובס)
"אנחנו משתמשים במונח 'עדיפויות' כדי להגיד מה חשוב לנו, אבל אם יש לך רשימה ארוכה זה אומר שלשום דבר אין חשיבות. המילה צריכה להופיע בצורת יחיד – עדיפות."
(מתוך הפודקאסט של The Minimalists)
באופן לא מפתיע, שני הציטוטים האלה על מיקוד מגיעים מאנשים עם חיבה לדגם אחד של חולצה בצבע שחור.
/////
מיקוד – תופעות לוואי
בספר The Year of Less המחברת קייט פלנדרס מספרת על אתגר "שנה ללא קניות" שלקחה על עצמה מסיבות כלכליות, במהלכו יכלה לקנות רק דברים מסויימים שהגדירה מראש ברשימה. באופן שהיא לא צפתה, האיסור לקנות הביא איתו מודעות לכל החפצים המיותרים שהיא צברה במשך השנים. בסוף אותה שנה – אזהרת ספוילר – פלנדרס לא רק עמדה באתגר אלא גם נפטרה מ-70% מהחפצים שהיו ברשותה.
נראה ששני הדברים האלה קשורים אחד בשני – פלנדרס הפסיקה לקנות וזה גרם לה להיפטר מחפצים, אני התחלתי להיפטר מחפצים, מה שגרם לי להמעיט בקניות.
ניסיון לצמצם שופינג מביא איתו תופעת לוואי שמתוארת בספר (תרגום חופשי):
"בגלל שיכולתי לקנות רק סווטשירט חדש אחד, לדוגמה, זה היה צריך להיות הסווטשירט הטוב ביותר.
לא המותג הכי טוב או הכי יקר או מהאיכות הכי טובה. זה היה חייב להיות הסווטשירט הטוב ביותר בשבילי.
הוא היה חייב לשבת עלי טוב ולהיות נעים ולהיות משהו שאוכל לראות את עצמי לובשת כמעט כל יום, כי זה מה שעשו כל הפריטים במלתחה הזעירה החדשה שלי – הם נלבשו כמעט כל יום".
פלדנרס מתארת את המסע המפרך בעקבות הסווטשירט המושלם, שקצת מזכיר לי את האובססיה שלקיתי בה לאחרונה (ואני מעדיפה לכנות "מחקר שוק ממוקד"):
יש לי תיק אחד ליום-יום, תיק גב קטן ופרקטי מניילון. הוא מגיע עם אחריות לכל החיים ועם וייב סמרטוטי של הורה מלווה, מה שהביא אותי לחפש לו מחליף. מאחר שיש לי שאיפה לקנות רק תיק אחד שישמש לרוב המטרות (עבודה, בילוי עם ילדים, סידורים וכו') כבר שבועות שאני נשאבת ל- rabbit hole של חפירה באתרים, באפליקציות וביוטיוב כדי למצוא את ה-תיק (יש מסקנות, פרטים בהמשך). אני בספק אם אי פעם חיה בעולם אישה חדורת מטרה כל כך, שבזבזה זמן רב כל כך על משהו זניח כל כך.
מ.ש.ל – בררנות תחסוך לך קניות מיותרות, אבל תבזבז לך זמן.
/////
דברים שלמדתי ביוטיוב
אפרופו חפירות ביוטיוב, קארן בלנשארד היא אחת היוטיוברית האהובות עלי. בא לי להיות חברה שלה ולהחליף איתה טיפים על טיפוח שיער מתולתל, וגם לברר מה גורם לה לאגור תיקים כאילו עכשיו חורף 2020 והם מכילים נייר טואלט. כמו שניתן לראות כאן:
החלק הראשון של הסרטון מוקדש לתיקים שבלנשארד קנתה והתגלו כלא שימושיים, חלקם מבתי עיצוב כמו איסי מיאקה וסלין.
היא מנסה להסביר למה קנתה תיקי יוקרה ולא השתמשה בהם:
- "גיליתי שאני מעדיפה את התיק הזה בצבע אחר"
- "הבנתי שזה לא הגודל המתאים בשבילי"
- "יש לי הרבה תיקים בסגנון, ומשום מה לא הגעתי אל התיק הזה" (התשובה בגוף השאלה)
ומסקנה אחת מתבקשת שלא נאמרה:
העובדה שמשהו יפה לא אומרת שהוא צריך לעבור לגור אצלך בארון.
/////
הרשימה
ואי אפשר בלי הרשימה "מה לא לעשות, או איך להימנע מקניות אמוציונליות" מתוך הספר "החיים קצרים – אל תקני את הנעליים" של שלי גרוס ומיכל לוי ארבל.
כשהספר יצא מיהרתי לקנות אותו בהזמנה מוקדמת, מה שזיכה אותי בתיק בד וגלויות עם איורים וציטוטים מהספר.
כבר שנה שהגלויה הזו משמשת אצלי לצד המיטה כסימנייה, יתכן שהפנמתי:
אני מסכימה עם רוב הסעיפים, חוץ מאשר "לא לקנות כשאת מרגישה שמגיע לך". כשאת מרגישה שמגיע לך – סימן שמגיע.
/////
טיפ מעשי לסיום
רוב אתרי הקניות מאפשרים שמירת מועדפים. השתמשי באפשרות ובקרי מדי פעם כדי לבדוק אם הנעליים / התיק / החולצה עדיין גורמים לליבך לרטוט בהתרגשות.
בהרבה מקרים תגלי ששכחת מהם, או שהם אזלו מהמלאי, או נשארו רק במידה XXS – והנה לך עוד בעיה שפתרה את עצמה.
אם אהבת, יש עוד: לכל הפוסטים באתר
בהחלט זריקת מוטיבציה לאימון שריר ההתמקדות (אני דווקא אוהבת את המילה דיוק..)
ומשהו שלמדתי מספר אחר (הכל בסדר, של שי לי ליפא) – ציטוט לא מדוייק – אפשר להתפעל מדברים יפים גם בלי לרצות שהם יהיו שלי. ע"ע צדפים על החוף
אהבתי את הציטוט, הולכת לאמץ 3>